״ בכל פעם שאלוהים נגלה, האנושות נטלה לעצמה את המסר והפכה אותו לדגם בטוח של חוקים ורעיונות הנקרא "מסורת". מסגרת זו מרגיעה, היא מסדרת את המציאות, אך לעיתים קרובות היא בוגדת ברוח. מה שנולד מההתגלות החיה נעשה למערכת קפואה, המעוצבת על־ידי פחד, רצון לשליטה, והשאיפה הבלתי־מודעת להכפיף את אלוהים לצרכים הנסתרים של האדם. המסורת יכולה לשמש למקלט — היא יכולה להגן, להעביר, ללמד — אך לעיתים קרובות היא נעשית לכלא של זהב: מבנה של קדושה מדומה, שנועד להרגיע את רגשות האשמה של האדם ובו בזמן לשמר את שליטת החטא. כך, מה שאמור לשמור על האור הופך לבית רפאים, מלא בצללים של אמת ובדמויות מדומות של קדושה. שכן כל דגם הוא מוגבל, והמציאות האלוהית תמיד חורגת ממנו.״
(ספר בהכנה)